מוקד נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

החלטה

מבוא

בפניי בקשת חייב למתן הפטר.

החייב בן 79. הוא מצוי בהליכי פש"ר מאז שנת 2003. במקצועו הוא פרופסור לספרות ומבקר ספרותי.

החייב מציע לשלם נושיו כתנאי למתן ההפטר את חוב הפיגורים שצבר בהליך הפש"ר ובנוסף סכום של 40,000 ₪, והכל תוך 18 חודשים.

הנאמן אישר תביעות חוב נגד החייב בסכום כולל של כ- 3,545,000 ₪. בקופת הפש"ר הצטבר עד היום סכום כולל של כ- 554,000 ₪.

על החייב הושת תשלום חודשי בסך 1,500 ₪. לאורך השנים החייב לא קיים את צו התשלומים. הוא צבר חוב פיגורים משמעותי של כ- 82,000 ₪. הרוב המכריע של הכספים המצויים כיום בקופת הפש"ר מקורם במימוש נכסים של החייב. בנוסף, החייב גם לא הקפיד על הגשת דו"חות תקופתיים.

החייב מתקיים מפנסיה חודשית בסך 8,900 ₪, מקצבת זקנה בסך 2,450 ₪ ומגמלה חודשית בסך 1,450 ₪ בהיותו ניצול שואה. הכנסתו הכוללת מסתכמת איפוא בסכום של כ- 12,800 ₪. כל נכסיו של החייב מומשו במרוצת השנים בהם הוא מצוי בהליכי פש"ר.

נושיו של החייב שהתייצבו לדיון מתנגדים למתן ההפטר (למעט נושה בודד). הם טוענים כי החייב נהג בחוסר תום לב בהליך בכך שלא שילם את התשלום החודשי ולא הגיש דו"חות; כי החייב מסתיר הכנסות נוספות אותן לא גילה; כי לא קיבלו מידע מפורט מהנאמן בדבר מצבת הנכסים והחובות של החייב; כי לנוכח הכנסתו החודשית הגבוהה יחסית של החייב, אין כל סיבה ליתן לו הפטר; כי החייב חי ברמת חיים גבוהה שכן הוא משלם שכר דירה בסך 5,500 ₪ למרות שהוא מתגורר לבדו; כי לנוכח הרשעתו בפלילים בעבירת מירמה אין מקום ליתן לו הפטר; נושה אחד אף טען כי לא ברור לו בכלל מדוע מבקש החייב הפטר מחובותיו.

הנאמן סבור כי יש ליתן לחייב הפטר בכפוף לתשלום חוב הפיגורים וכן תשלום סכום נוסף של 100,000 ₪ בפריסה למשך שלוש שנים. הכנ"ר לא הביע עמדה לגופו של ענין.

דיון

לא הובאה בפניי כל ראיה על כך שהחייב יצר את החובות בחוסר תום לב. החובות נוצרו עקב כשלון עסקי של החייב שהפעיל בלא הצלחה הוצאה לאור של כתבי עת. באשר להרשעתו הפלילית של החייב, מתברר שזו לא קשורה לחובות נשוא הליך הפש"ר. אמנם, לא ברור מה בדיוק היה טיבה של אותה הרשעה, שכן לא הוצג בפניי פסק הדין המרשיע והחייב טוען כי מדובר בהרשעה בעבירה טכנית בגין האופן בו ניהל את ספרי האגודה שבראשה עמד, אך קורבן העבירה- אגודת הסופרים, לא נמנית כיום על נושיו של החייב לאחר שזה פיצה אותה בגין הנזק שנגרם לה. לכן, הרשעתו של החייב אינה סיבה לשלול ממנו הפטר מחובותיו. זאת ועוד, החייב מצוי בהליכי פש"ר מאז שנת 2003. מכאן שחובותיו נוצרו עוד קודם לכן. גם חלוף הזמן כשלעצמו יש בו כדי ליטול מעוקצו של חוסר תום לב, אם אכן היה כזה בשלב יצירת החובות.

כפי שנפסק בע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי , בעמ' 5 - פורסם באתר משפטי:

"נקודה בעלת חשיבות בהקשר זה מתייחסת לאלמנט הזמן. גם כאשר מתגלה חוסר תום לב מסויים ביצירתו של חוב, יתכן שחלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם. אין להתייחס באותה אמת מידה לחייב שיצר חובות לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, ואל חייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות ובלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל. אפילו אדם שהורשע בפלילים זכאי לכך שהרשעתו תימחק לאחר חלוף תקופה מסוימת (ראו חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981). האם חייב שהסתבך בחובות אינו זכאי אף הוא למידת התחשבות בשל חלוף הזמן, גם אם פעולותיו נגועות במידה מסוימת של חוסר תום לב?! אין ללמוד מדברי כי חלוף השנים ירפא כל סוג של חוסר תום לב. די בכך שנאמר, כי גם הנתון בדבר חלוף הזמן ראוי שיקבל משקל לזכותו של החייב."

הדברים נאמרו אמנם בהקשר להכרזתו של חייב פושט רגל, אך הגיונם חל גם לגבי מתן הפטר.

יחד עם זאת, החייב צבר חוב פיגורים משמעותי של כ- 82,000 ₪ למרות שהתשלום החודשי שהושת עליו- סך של 1,500 ₪, איננו גבוה בשים לב להכנסתו החודשית הגבוהה של החייב. בנוסף, הוא נמנע מהגשה סדירה של דו"חות לכנ"ר. בנסיבות רגילות, די היה במחדלים חמורים אלה כדי לדחות על הסף את הבקשה למתן הפטר ואף להביא לביטולו של הליך הפש"ר, שכן מי שמבקש לזכות בהפטר המיוחל חייב להתנהל בתום לב גם בשלב אכיפת החובות ולא די בכך שחובותיו נוצרו בתום לב. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שבמהלך דיונים קודמים בבקשת החייב, הובהר לו על ידי בית המשפט כי אי תשלום הפיגורים מהווה התנהגות בחוסר תום לב בהליך, אך החייב עמד במריו ולא סילק את פיגוריו עד היום. דא עקא, בעניננו יש ליתן משקל מכריע לגילו המתקדם של החייב, שהינו בן 79 שנה. לטעמי ראוי לאפשר לחייב, בערוב ימיו, חרף מחדליו החמורים, הזדמנות נוספת להשתחרר מכבלי חובותיו, מה גם שהחייב מצוי בהליך מזה כתשע שנים, תקופה חריגה באורכה.

כבר נפסק לא אחת כי:

"אמת נכון הדבר, מטרה לגיטימית ויסודית בהליכי פשיטת הרגל היא שמיטת חובותיו של חייב שנקלע לקשיים כספיים מתמשכים, ומתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו. החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ ערך חשוב." (ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי (1993) - פורסם בנבו).

וכן:

"מקובל לקבוע כי הליכי פשיטת הרגל מיועדים למלא אחר שתי תכליות עיקריות: האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר ... אולם, לצד תכלית זו קיימת התכלית השניה, שעיקרה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. ... אכן, חייב עלול להיות נרדף על ידי נושיו במסגרת ההוצאה לפועל וכן "עשוי להיקלע לפעמים שלא בטובתו למצבים המקשים עליו לתפקד וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו בנסיבות מתאימות לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו" (ראו לוין וגרוניס הנ"ל, בעמ' 24 וכן: ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים, פ"ד מח(1) 45, 55). ... אכן, קניינו של הנושה אינו חזות הכל. כנגדו קיימת גם זכותו של החייב - שניתן אף לראות בה חלק מכבודו וחירותו על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - להקים את חירותו (האישית והכלכלית) ולשוב ולקיים עצמו בדרך מכובדת .." (ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי (2003) - פורסם בנבו.)